החלטה בתיק עמ"ת 28206-08-13

בפניי שני עררים שהדיון בהם מאוחד.

הראשון ערר המדינה (עמ"ת 28199-08-13), על החלטתו של בית משפט השלום בפ"ת (כב' השופטת נאוה בכור), במ"ת 45818-07-13, מיום 16.8.2013 במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת העוררת לעיין מחדש בהחלטת השחרור של המשיב מיום 25.7.2013 ולהורות על מעצרו מחדש והורה על שחרורו בתנאים הבאים:

הרחקה מתחומי יו"ש, כאשר שהותו באזור מותרת רק בתחום היישוב שערי תקווה (בתנאים שנקבעו ע"י בית משפט קמא); הפקדה במזומן בסך 5,000 ש"ח.

הערר השני (עמ"ת 28206-08-13), עררו של המשיב על תנאי השחרור שקבע בית משפט קמא במסגרת הבקשה של המדינה להורות על מעצרו.

המשיב נעצר בלילה שבין ה-15.8.2013 וה-16.8.2013 כשהוא בביתו, לאחר ששוטרים נכנסו לביתו (לטענת המשיב השוטרים פרצו לביתו, לטענת העוררת הדלת הייתה פתוחה והם נכנסו במעבר הדלת הפתוחה), לאחר שדווח שהוא מפר הוראה חוקית, דהיינו צו הפיקוד שאסר עליו להימצא בתחומי יו"ש.

העוררת עתרה בבית משפט קמא, במסגרת בקשה לעיון חוזר, להורות על מעצרו של המשיב עד להגשת כתב אישום ומתן החלטה אחרת, בטענה שהמשיב לא קיים את צו האלוף מיום 23.7.2013 והוא מצהיר בלשון גלויה באמצעי התקשורת כי אין בכוונתו לקיים את הצו.

בית משפט קמא החליט לאחר ששמע טיעוני ב"כ הצדדים על שחרורו בתנאים שפורטו לעיל.

ב"כ המשיב טען בבית משפט קמא, כי מעצרו של המשיב לא היה חוקי והעוררת לא הצביעה בפני בית המשפט מכוח איזה סמכות פרצה לביתו של המשיב והחליטה על מעצרו. עוד נטען כי אופן מעצרו של העורר נעשה בדרך אלימה, נטען כי המשיב לא התנגד למעצר וחרף זאת הופעלה נגדו אלימות בלתי סבירה.

ב"כ המשיב הציג לעיונו של בית משפט קמא סרטון שצולם במהלך המעצר באמצעות מכשיר טלפון סלולארי, וטען כי די לצפות בסרט זה כדי לעמוד על האופן שבו נקטו השוטרים כלפי המשיב בעת מעצרו.

בית משפט קמא התייחס לכל אחת מהטענות שהועלו ע"י ב"כ המשיב, וכאמור הורה על שחרורו. בית המשפט קבע בהחלטתו כי סמכות המעצר של השוטרים קמה מכוחו של סעיף 23א(6) לחסד"פ (סמכויות אכיפה, מעצרים), תשנ"ו-1986, ולאחר שצפה בסרטון שצולם במקום קבע כי לא היה צורך בהפעלת כוח מסיבי למול המשיב לצורך מעצרו, תוך שימוש באקדח טייזר כלפיו.

בית משפט קמא גם הביע תמיהה נוכח טענת ב"כ העוררת כי המשיב הפר במהלך כל התקופה את צו האלוף, וציין כי יש בהתנהלות זו של העוררת כדי ללמוד על התייחסותה של המשטרה גם למידת מסוכנותו של המשיב.

ממכלול השיקולים הגיע בית המשפט בסופו של יום להחלטה להורות על שחרורו בתנאים שנקבעו, וקבע דיון ליום 18.8.2013 בבוקר, על מנת לאפשר לב"כ המשיב לעיין בחומר החקירה, גם אם לא יוגש כתב אישום עד ליום 18.8.2013.

הסרטון שצולם במהלך מעצרו של המשיב הוצג גם לעיוני, מבלי להביע עמדה לגבי כל אחת מהטענות שהעלו ב"כ הצדדים, אני מסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא לגבי אופן מעצרו של המשיב.

עררו של המשיב מכוון כנגד תנאי השחרור, ובעיקר אמורים הדברים לגבי הפקדת המזומנים וטענת ב"כ אין ביכולתו של המשיב להפקיד את סכום של 5,000 ש"ח והוא עתר לבטל תנאי זה.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים בשתי העתירות, הגעתי למסקנה כי דין שני העררים להידחות, וזאת מבלי להקל בחומרתה של העבירה המיוחסת למשיב.

מדובר לכאורה בהפרה ראשונה של הצו, ואין זה מנהגו של בית המשפט להורות על מעצר בנסיבות שכאלה, כאשר לא נתווספה להפרה זו עבירה נוספת. עם זאת, אני מוצאת להזהיר את המשיב כי אם ישוב ויפר את הצו, יהיה בכך כדי לבטל יחסו אל החוק והעדר מורא כלפי מערכת אכיפת החוק ולא מן הנמנע כי יהיה מקום לשקול סנקציה חריפה יותר.

באשר לתנאי השחרור, תנאי השחרור שנקבעו ע"י בית משפט קמא ראויים. אני סבורה שהיה מקום להתנות שחרורו בהפקדת מזומנים, ולפיכך גם ערר זה נדחה.

החלטת בית משפט קמא תישאר על כנה.